פסק-דין בתיק ת"ק 30672-07-12

1.         עסקינן בתאונת דרכים מיום 20.12.11 בכביש הכניסה לישוב שדה ורבורג.

2.         על פי הנטען בכתב התביעה התובע הבחין ברכב הנתבעים עומד בצד ימין של הכביש. התובע הבחין שרכב הנתבעים מאותת והזהיר אותו שהוא מגיע בצפירה. למרות זאת רכב הנתבעים ללא כל מבט לכביש יצא מן החנייה. התובע ביצע בלימת חירום. רכב הנתבעים נעצר שנייה לפני הפגיעה בצורה אלכסונית מימין הכביש לשמאלו אך מאחר והתובע לא הפסיק לבלום, פגע ברכב הנתבעים ונפל על צד שמאל.

3.         על פי הנטען בכתב ההגנה, הנתבע 2 שנהג ברכב נכנס למושב ואותת על כוונתו לפנות שמאלה לחנייה. מאחורי רכב הנתבע עצרו 3 רכבים שאפשרו לו לפנות בבטחה. עת החל בפנייתו הגיח התובע רכוב על אופנוע. עקף בחוסר סבלנות את הרכבים שעברו מאחורי רכב הנתבעים, התפרץ לנתיב הנגדי ופגע ברכב הנתבעים תוך כדי פנייה.

4.         לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם, הגעתי לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים הבאים:

א.         לגרסתו של התובע רכב הנתבעים עמד בחנייה בצד ימין של הכביש, כאשר לפתע אותת והחל בפנייה שמאלה לתוך נתיב נסיעתו.

ב.         לגרסתו של התובע, מצד ימין של הכביש חונים רכבים. עדותו זו של התובע אינה מתיישבת עם התמונות אשר צולמו בזירת האירוע מיד לאחר קרות התאונה לפיהן אין כל רכב אשר חונה בכביש. כפי שניתן לראות בנ/1 עסקינן בכביש ישר וארוך כאשר לכל אורך הכביש בו היו אמורים לשיטתו של התובע לחנות רכבים בצדי הדרך, לא נחזה כל רכב חונה.

ג.          על פי גרסתו של הנתבע 2, הוא אותת וביקש לפנות שמאלה. מהכיוון שכנגד לא היו רכבים אשר ימנעו הפנייה. מאחורי רכבו של הנתבע 2 עצרו 3 רכבים אשר המתינו ואפשרו לו לפנות. התובע ביקש לעקוף רכבים אלו וכתוצאה מכך גרם לתאונה.

ד.         תקנה 41 לתקנות התעבורה קובעת:

"

נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

ה.         מקובלת עלי גרסתו של הנתבע 2 לפיה ביקש לפנות שמאלה ולא יצא מחניה בצד הדרך. יחד עם זאת, כאמור בתקנה 41 לתקנות התעבורה, עליו היה לעשות כן במהירות סבירה, בבטחה ומבלי להפריע לתנועה ולסכן חיי אדם ורכוש. הנתבע 2 העיד שלא ראה את התובע עת התחיל לפנות (ר' עמ' 3 ש' 23 לפרוטוקול). הנתבע 2  העיד שאך שהיה על הדרך שמאלה ראה את האופנוע (ר' עמ' 3 ש' 21 לפרוטוקול).

הנתבע השיב לשאלותיו של התובע בעניין זה:

            "ש. נגיד שזה כביש, האם אתה מודע שכאשר פונים שמאלה יש להסתכל במראות לראות אם יש מישהו שיש לו זכות קדימה?

            ת. וודאי שאני מודע. לכן עצרתי אותתי. ראיתי שיש רכבים אחריו, לא ראיתי את האופנוע, הכביש עולה קדימה והתובע כנראה היה מאחורי הרכבים. לא ראיתי אותו". (עמ' 4 ש' 12-15 לפרוטוקול).

התרשמתי שהנתבע 2 סבר שלאור זאת שהרכבים שלאחריו עצרו ואין תנועה מהכיוון שכנגד, אזי סבר שבאפשרותו לפנות שמאלה וכל זאת מבלי שכלל ראה את התובע. בעשותו כן הפר את הוראות תקנה 41 לתקנות התעבורה.

ו.          מאידך, התובע מאשר בעדותו שבעת קרות התאונה נסע במהירות של 55 קמ"ש. כמו כן, מקובלת עלי גרסתו של הנתבע 2 לפיה התובע ביקש לעקוף את הרכבים שעמדו והמתינו עד שהנתבע 2 ישלים את פנייתו שמאלה. מהירות נסיעתו של התובע בנסיבות העניין ועקיפת הרכבים העומדים מצד שמאל ובנתיב הנגדי, יש בה בכדי להוות רשלנות תורמת נכבדה לעצם קרות התאונה.

ז.          בניגוד לנטען בכתב התביעה האופנוע של התובע לא הוכרז כאבדן להלכה ועל כן תביעתו לפיצוי בגין מלוא סכום המחירון של האופנוע הוגשה שלא בתום לב. הנזק עפ"י חוות דעת השמאי נאמד בסכום של 4,200 ש"ח.

ח.         לא נעלמה דעתי מכך שהקטנוע של התובע נבדק על ידי שמאי מטעמו של אך ביום 16.3.12, דהיינו כ- 3 חודשים לאחר מועד קרות התאונה, דבר שיש בו בכדי להטיל ספק בנזקים הנטענים שנגרמו לקטנוע.